מנגנונים נגד-התרופפות של אגוזים נגד-התרופפות

ישנן ארבע שיטות הנפוצות ביותר למניעת התרופפות מחברים: נעילה- מבוססת חיכוך, נעילה מכנית, נעילה הרסנית והתקשרות כימית.

בין אלה, נעילה מבוססת חיכוך- היא השיטה המקובלת ביותר בשל פשטות השימוש, קלות ההתקנה, רמת הסטנדרטיזציה הגבוהה והשימוש החוזר שלה.

 

עקרון החיכוך-נעילה מבוססת

שיטה זו משיגה אפקט נעילה על ידי שמירה על כוח נורמלי גדול מספיק בין רכיבי ההברגה-כוח שנשאר קבוע ללא קשר לעומסים חיצוניים-ובכך יוצר חיכוך שמתנגד לכל תנועה יחסית בין החוטים.

דוגמאות כוללות דסקיות קפיציות,-אומי נעילה עצמיים ואגוזים-ניילון.

 

נעילה מכנית

שיטה זו משתמשת ברכיבי נעילה ספציפיים כדי לעצור ישירות את התנועה, ובכך להגביל את התנועה היחסית בין הרכיבים המושחלים. עם זאת, מכיוון שקיים מרווח מסוים בין אלמנט הנעילה למשטח המגע של ההברגה, החיבור כבר עבר מידה מסוימת של התרופפות בזמן שאלמנט הנעילה התחבר. כתוצאה מכך, שיטה זו אינה מספקת למעשה שום השפעה בשמירה על ההידוק הראשוני של המכלול; הוא משמש רק כדי למנוע מהאטב להתנתק לחלוטין.

 

נעילה הרסנית

בשיטה זו, לאחר הידוק המהדק, מיושמות על המכלול טכניקות כמו הידוק (חבטות/ריתוך) או ריתוך, מה שהופך את רכיבי ההברגה לבלתי מסוגלים להסתובב רופפים. אמנם שיטה זו מציעה ביצועים מעולים נגד-התרופפות, אך היא סובלת מיעילות הרכבה נמוכה ומחוסר מוחלט של שימוש חוזר. כתוצאה מכך, הוא מועסק לעתים רחוקות בפעולות הרכבה-בקנה מידה גדול ויעילות- גבוהה.

 

חיבור כימי

שיטה זו כוללת שימוש בדבקים אנאירוביים-או-מיושמים מראש או מיושמים במהלך ההרכבה-כדי להשיג אפקט נעילה. כאשר הרכיבים המושחלים מוברגים זה לזה, קפסולות ההדבקה (אם-מיושמות מראש) נמחצות, ויוצרות חומר פלסטי תרמוסטי המאופיין ברמות ספציפיות של חוזק וקשיחות. חומר זה ממלא לחלוטין את המרווח בתוך חיבור ההברגה, ובכך מגביל את התנועה הסיבובית של החוטים וביעילות נועל את המחבר במקומו.